Shekalim
Daf 8b
משנה: 8b הַנּוֹתֵן שִׁקְלוֹ לַחֲבֵירוֹ לִשְׁקוֹל עַל יָדוֹ וּשְׁקָלוֹ עַל יְדֵי עַצְמוֹ אִם נִתְרְמָה הַתְּרוּמָה מָעַל. הַשּׁוֹקֵל שִׁקְלוֹ מִן הַהֶקְדֵּשׁ וְנִתְרְמָה הַתְּרוּמָה וְקָֽרְבָה הַבְּהֵמָה מָעַל. מִמַּעֲשֵׁר שֵׁנִי וּמִדְּמֵי שְׁבִיעִית יֹאכַל כְּנֶגְדָּן:
Traduction
Si quelqu’un charge son voisin de payer pour lui le sicle dû et que celui-ci en use pour remplir son propre devoir du paiement qu’il doit, si c’est postérieur au prélèvement, le prochain commet une prévarication (42)Puisque pour remplir un devoir, il use d'un sicle déjà consacré.. Si l’on paie le sicle dû en le prenant sur de l’argent déjà consacré, à partir du moment où le prélèvement a été opéré et l’acquisition faite d’un sacrifice, il y a prévarication (ayant usé du sacré). Si c’est de l’argent de seconde dîme, ou du montant de la 7e année (sainte), il faudra consommer l’équivalent à Jérusalem (pour remplacer la valeur).
Pnei Moshe non traduit
מתני' הנותן שקלו לחבירו. להוליכו לשלחני ולשקול אותו על ידו והלך ושקל ע''י עצמו כדי שלא ימשכנו אותו:
אם נתרמה התרומה. מקודם שנתן זה השקל בשביל עצמו מעל הוא וחייב קרבן מעילה מפני שזה השקל ברשות הקדש היא שכבר תרמו על העתיד לגבות ונמצא זה הציל עצמו בממון הקדש ונהנה בשקל הזה ואם לא נתרמה התרומה לא מעל וחייב הוא ליתן לתבירו השקל שנתן לו:
השוקל שקלו ממעות הקדש. שהיו מעות הקדש בידו ושקל מהן את שקלו:
אם נתרמה התרומה וקרבה הבהמה מעל. הכא בהסיפא דוקא צריך שיסתפקו מן ההקדש זה וקרבה הבהמה מהמעות לפי שזה ההקדש בכל מקום שהיא הקדש הוא כמו שהיה ולא נשתנה וכשקרבה הבהמה ומתכונין בה שהיא ממעות כל מי ששקל בתרומת הלשכה הוי כאלו קנה הבהמה באותן מעות של הקדש והקריבוה וחייב קרבן מעילה לפי שנהנה מן ההקדש ויצא ידי שקלו:
מדמי מעשר שני וכו'. אם ממעות מעשר שני:
יאכל כנגדן. בירושלים ואם ממעות שביעית יאכל כנגדו בקדושת שביעית:
הלכה: הַשּׁוֹקֵל כול'. אֲנָן תַּנִּינָן. אִם נִתְרְמָה הַתְּרוּמָה. וְתַנֵּיי דְבֵית רִבִּי אִם קָֽרְבָה הַבְּהֵמָה. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. מָאן תַּנָּת. אִם קָֽרְבָה הַבְּהֵמָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. מִיַּד הָיָה מְקַבֵּל מָעוֹתָיו. הַכֹּהֲנִים זְרִיזִין הֵן. וְקַשְׁיְא. אִילּוּ הַגּוֹנֵב עוֹלָתוֹ שֶׁלְחֲבֵירוֹ וּשְׁחָטָהּ סְתָם. סְתַמָּהּ לֹא לְשֵׁם הַבְּעָלִים הָרִאשׁוֹנִים מְכַפֶּרֶת. אָמַר רִבִּי יוּדָן. תִּיפְתָּר בִּמְסוּייָם. מִשֶּׁלְבֵּית רַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁהָיָה מִתְכַּוֵּין וּדְחָפוֹ לַקּוּפָּה. וְחָשׁ לוֹמַר. שֶׁמָּא לַשְּׁייֵרִים הֵן נוֹפְלִין. וְכִי יֵשׁ מְעִילָה לִשְׁייֵרִים. אֶלָּא כְרִבִּי מֵאִיר. דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר. מוֹעֲלִין בִּשְׁייֵרִים. עוֹד הִיא בִּמְסוּייָם. מִשֶּׁלְבֵּית רַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁהָיָה מִתְכַּוֵּין וְתוֹרְמוֹ לִשְׁמוֹ.
Traduction
Il est dit au commencement: dès que le prélèvement a été opéré, c’est une prévarication (43)Tossefta à Méila, ch. 1.; à quoi il a été ajouté par l’école de Rabbi que cela s’entend lorsque la victime a été offerte (selon les termes de la fin). R. Eliézer explique ceci: si, selon l’école de Rabbi, il importe que la victime ait été offerte (restriction applicable seulement à la fin, où il est traité d’offrande), c’est conforme à l’avis de R. Simon (qui dit, dans la Tossefta, de considérer comme prévarication tout sicle détourné du trésor sacré pour un sacrifice). C’est ainsi que R. Simon dit plus loin: même en cas de doute, on pourra recevoir le montant d’un animal à sacrifier, parce que les cohanim sont assez vifs dans leur service officiel (donc, il n’y a pas prévarication dès l’achat). Or, comment expliquer cette Mishna? Si quelqu’un, volant l’holocauste de son prochain, l’égorge sans fixer la destination, n’est-il pas évident que le pardon sera acquis en ce cas au premier propriétaire, sans qu’il y ait la faute de prévarication? (Pourquoi de même, le sicle volé et payé au trésor, sans détermination, ne servirait-il pas à payer la dette du vrai propriétaire, sans qu’il y ait prévarication)? On peut répondre à cela, dit R. Juda, qu’à un signe distinctif on voit qu’il s’agit du versement opéré par le second. C’est ainsi qu’il est dit (3, 3): chez R. Gamliel, après s’être présenté le sicle à la main devant le trésorier, celui-ci avait l’habitude de s’appliquer à l’enfoncer dans la caisse (ce qui servait à le faire reconnaître). —Mais ne peut-on pas supposer que ce sicle détourné échoit, peut être aux reliquats de sicle, lesquels ne tombent pas sous le fait de la prévarication? Et l’on ne saurait dire que c’est conforme à l’avis de R. Meir, qui déclare (4, 3) qu’il y a prévarication (44)B. Qidushin 54a., même pour les reliquats (puisque l’avis de R. Juda, son interlocuteur, l’emporte). —Là aussi on peut répondre qu’il s’agit d’une détermination, comme celle de chez R. Gamliel, et le prélèvement aura été fait avec application pour lui (par conséquent, il ne fera pas partie du reliquat).
Pnei Moshe non traduit
גמ' אנן תנינן ברישא דמתני' אם נתרמה התרומה מעל ולא תנינן בה ואם קרבה הבהמה ואשכחן בברייתא דבית רבי דתני נמי ברישא אם קרבה הבהמה דהאי תנא מדמי השוקל ממעות חבירו שלא ברשותו דמיירי ברישא לדין דהסיפא השוקל ממעות הקדש וס''ל דבתרוייהו לא מעל עד שג''כ קרבה הבהמה:
א''ר אלעזר מאן תנא אם קרבה הבהמה ר' שמעון. כלומר דר''א בא לפרש דהאי תנא דבית רבי לא פליג אתנא דמתני' וס''ל נמי דברישא לא בעינן עד שקרבה הבהמה וטעמא דדוקא בהסיפא ששוקל מהמעות שהן כבר הקדש הוא דבעינן עד שקרבה הבהמ' לפי שההקדש אינו נשתנה מכמות שהיה עד שנעשה בו מעשה והלכך לא מעל עד שקרבה הבהמה אבל ברישא שהמעות הן של חבירו וזה השוקלן ע''י עצמו אין זה אלא כמו הנהנה עכשיו מהמעות שהן ברשות ההקדש לפי שכבר תרמו על העתיד לגבות כדפרישית במתני' והשוקל הזה נפטר ע''י כך משקלו ולא ימשכנו אותו לפיכך מיד שנתן זה בשביל שקלו מעל ותנא דבית רבי מודה נמי בזה והא דתני אם קרבה הבהמה מלמדינו בזה דכר''ש דהתוספתא היא דס''ל דפליגי ר''ש ורבנן בפ''ק דהתוספתא והכי גריס שם המוציא שקלו של חבירו ה''ז מעל לקח בו קיני זבין וקיני זבות ויולדות המביא חטאתו ואשמו מן ההקדש השוקל שקלו זוזין מן ההקדש כיון שלקח מעל דברי ר' שמעון וחכמים אומרי' לא מעל עד שיזרקו הדמים:
דר''ש אומר מיד היה מקבל מעותיו הכהני' זריזים הן. כלומר דמסיים ואזיל למילתא דקאמר מאן תנא אם קרבה הבהמה ר''ש הא אדרבה הא איפכא שמעינן לי' לר''ש הלכך מפרש וקאמר דהא דקאמרי ר''ש היא היינו דלא תפרש דבעי האי תנא דבית רבי עד שקרבה הבהמה ממש אלא עד שלקח הבהמה להקריבה קאמר דלר''ש הוי כמי שקרבה הבהמה מפני שהכהנים זריזים הן ומיד שלקח הבהמה ה''ז כמקבל בעד מעותיו שיהא קרבנו קרב ומיהו לענין דינא דרישא דמתני' לא פליג תנא דבית רבי בהא דמיד כששוקל ולקח הבהמה מעל וכדאמרן:
וקשיא. על גופא דדינא דהמתני' הרי אלו הגונב עולתו של חבירו ושחטה סתם שלא פירש שמקריבה על שמו וכי סתמה לא לשם בעלים הראשונים מכפרת היא וא''כ הכא נמי אע''פ שנתן זה סתם בשביל שקלו בעלים הראשונים יוצאין ידי חובתן בו ואמאי מעל:
תיפתר במסוים. שעשה סימן עליו או פירש שזה השקל לשמו היא:
משל בית רבן גמליאל וכו'. כלומר וכמו ששנינו לקמן בפ''ג של בית ר''ג היו נוהגין שהיה נכנס ושקלו בין אצבעותיו וזורקו לפני התורם והתורם מתכוין ודוחקו לקופה שתורם בה וה''נ מיירי שזה מתכוין שיהא השקל הזה מסוים על שמו:
וחש לומר. וניחוש שמא לשירי הלשכה הן נופלין ואכתי אמאי מעל וכי יש מעילה בשירים:
אלא כר''מ דר''מ אומר מועלין בשירים. הך דר''מ בתוספתא דפ''ק דמעילה היא ומייתי לה לעיל בפ''ה דיומא על המתני' אלו ואלו מתערבין באמה ויוצאין לנחל קדרון ונמכרין לגננין לזבל ומועלין בהן וגריס בתוספתא עלה דברי ר''מ ור''ש וחכ''א אין מעילה בדמים ולר''מ ור''ש מועלין בשיריים שהרי שירי דמים הן ובשירי הלשכה גופה פליגי נמי לקמן בפרק ג' בהלכה ד' דר''מ ס''ל מועלין בשיריים:
עוד היא במסויים. כלומר ג''כ הכי מיתוקמא וה''ק אי נמי דלא תדחוק לאוקמי כיחידאה אלא אפי' כחכמים אתיא דאין מועלין בשיריים ושנינו נמי להאי קושיא דבמסויים מיירי וכהאי משל בית ר''ג שזרקו לפני התורם והתורם היה מתכוין ותורמו לשמו ולא יהיה משירי הלשכה:
מַה נֶהֱנֶה. אָמַר רִבִּי אַבִּין בְּשֵׁם רַבָּנִן דְּתַמָּן. מִכֵּיוָן שֶׁבֵּית דִּין רְאוּיִין לְמשְׁכֵּן וְלֹא מִישְׁכֵּינוֹ כְּמִי שֶׁנֶּהֱנֶה.
Traduction
En quoi y a-t-il eu jouissance, pour que l’on soit coupable de prévarication, si l’on s’est acquitté avec le sicle d’autrui? C’est que, dit R. Abin au nom des rabbins de là bas (de Babylone), le tribunal pouvant appréhender au corps celui qui ne payerait pas, celui qui paie sa dette avec le sicle déjà consacré se délivre lui-même et en tire une jouissance. – ''Si c’est de l’argent de seconde dîme, est-il dit, il faudra consommer l’équivalent'';
Pnei Moshe non traduit
מה נהנה. השתא מפרש לטעמא דתנינן ה''ז מעל ומה נהנה הוא מן ההקדש דליחייב במעילה:
מכיון שב''ד ראוין למשכן. אותו בעד שקלו ונפטר זה בשקל חבירו שלא מישכנו אותו זהו כמי שנהנה:
Shekalim
Daf 9a
משנה: הַמְכַנֵּס מָעוֹת וְאָמַר הֲרֵי אֵילּוּ לְשִׁקְלִי בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים מוֹתָרָן נְדָבָה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים מוֹתָרָן חוּלִין. שֶׁאָבִיא מֵהֶן שִׁקְלִי שָׁוִין שֶׁמּוֹתָרָן חוּלִין. אֵילּוּ לְחַטָּאת שָׁוִין שֶׁהַמּוֹתָר נְדָבָה. שֶׁאָבִיא מֵהֶן חַטָּאתִי שָׁוִין שֶׁהַמּוֹתָר חוּלִין: אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן מַה בֵּין שְׁקָלִים לְחַטָּאת. אֶלָּא שֶׁל שְׁקָלִים יֵשׁ לָהֶן קִיצְבָה וּלְחַטָּאת אֵין לָהּ קִצְבָה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף לִשְׁקָלִים אֵין לָהֶן קִיצְבָה שֶׁכְּשֶׁעָלוּ יִשְׂרָאֵל מִן הַגּוֹלָה הָיוּ שׁוֹקְלִין דַּרְכּוֹנוֹת חָזְרוּ לִשְׁקוֹל סְלָעִים חָזְרוּ לִשְׁקוֹל טִבְעִים בִּקְּשׁוּ לִשְׁקוֹל דִּינָרִין. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן אַף עַל פִּי כֵן יַד כּוּלָּם שָׁווָה. אֲבָל חַטָּאת זֶה מֵבִיא בְּסֶלַע וְזֶה מֵבִיא בִּשְׁתַּיִם וְזֶה מֵבִיא בְּשָׁלֹשׁ:
Traduction
Si quelqu’un amasse de la menue monnaie en vue du sicle à payer et s’aperçoit, au moment de verser, qu’il en a davantage, selon Shammaï, ce reliquat devra être versé au Temple comme offrande; selon Hillel, il restera profane. —Mais s’il a dit qu’il en prendra de quoi payer le sicle dû, tous s’accordent à dire que le reliquat reste profane (comme la condition en a été déterminée dès le principe). Si quelqu’un amasse de l’argent en indiquant qu’il le destine à un sacrifice expiatoire, Hillel reconnaît aussi que le reliquat devra être versé aux offrandes (le montant de la victime n’étant pas fixe). Mais s’il a dit que sur cet argent il prendra le montant nécessaire à l’achat de la victime expiatoire, tous reconnaissent que le reliquat reste profane (la condition ayant été formulée d’avance). R. Simon explique à quoi tient cette distinction entre les sicles (pour lesquels le reliquat de la mise de côté reste profane) et le sacrifice expiatoire (dont l’excédent devra être offert): pour les sicles, la prestation due est déterminée; elle ne l’est pas pour le prix des victimes. Selon R. Juda, le montant de la somme à payer pour le demi-sicle n’est pas non plus fixe; car, au retour de la captivité de Babylone, les Israélites donnèrent des Darik d’or en paiement de ce droit; puis, ils versèrent des selà: ensuite, ils se contentèrent de payer des Tabéin (1/2 sela); et enfin, ils ne voulurent remettre qu’un dinar (ou 1/4 de sela); ce que les trésoriers du fisc sacré n’acceptèrent pas. Même en ce cas, observa R. Simon, la mesure à payer est uniforme pour tous (riches ou pauvres), tandis que le prix du sacrifice expiatoire variera, et l’un l’acquerra pour un sela, un autre pour deux sela, et un troisième pour trois sela.
Pnei Moshe non traduit
מתני' המכנס מעות. שהוא מכנס מעט מעט פרוטה אחר פרוטה ואמר הרי אלו לשקלי וכשבא לחשוב מה שכנס מוצא שהן יותר מכדי שקלו:
ב''ש אומרים מותרן נדבה. יפלו לנדבה להקריב מהן עולות לקיץ המזבח דב''ש לטעמייהו דס''ל בריש פ''ה דנזיר הקדש בטעות הקדש:
ובה''א מותרן חילין. שלא נתכוין זה להקדיש אלא כדי שקלו:
שאביא מהן שקלי. בזה שוין ב''ש וב''ה שהמותר חילין דהוי כאומר בפירוש שלא אקח מהן אלא כדי שקלי והמותר יהיו חולין:
אלו לחטאתי. אם כנס מעות ואמר אלו לחטאתי מודים ב''ה שמותרן נדבה כדמפרש טעמא במתני' דלקמן שלחטאת אין לה קצבה שאם ירצה יביא אותה בדמים מרובים והלכך נתפסו הדמים ומותרן נדבה:
שאביא מהן חטאתי וכו'. בזה שוין כמו בשקלים והמותר הוא חולין:
מתני' אמר ר' שמעון מה בין שקלים לחטאת. טעמייהו דב''ה מפרש מ''ט אמרי ב''ה בשקלים במכנס ואומר אלו לשקלי שהמותר חולין ומ''ש בחטאת באומר אלו לחטאתי דמודו ב''ה שהמותר נדבה:
אלא של שקלים יש להן קצבה. בתורה מחצית השקל וכתיב העשיר לא ירבה וגו' והלכך בודאי לא נתכוין זה אלא לשקל של תורה והמותר הקדש טעות הוא אבל לחטאת אין לה קצבה אלא כפי שירצה יביא והלכך נתפסו הדמים והמותר נדבה:
ר' יהודה אומר. מצינו אף לשקלים אין להן קצבה:
שכשעלו ישראל מן הגולה. ובאותו זמן היו להן מטבעות של דרכונות זהב והדרכון היא שתי סלע כסף והיו שוקלין באותו הפעם דרכונות כלומר לפי ערך המטבעות שהיו יוצאות היו שוקלין מחצי המטבע שהוא סלע והיא חצי דרכון:
חזרו לשקול סלעים. ואח''כ כשעברו מלכות מדי ונתבטל מטבע הדרכון והיו המטבעות שלהן סלעים חזרו לשקול לפי זמן המטבעות שהיו סלעים ונתנו מחצית הסלע וחזרו לשקול טבעין שהן שני דנרין שהיו המטבעות שלהן באותו זמן חצי סלע והוא שני דנרין והיו שוקלין אותו המטבע בעצמו שהיא חצי סלע והיא מחצית השקל האמור בתורה שהשקל של תורה סלע הוא:
ביקשו לשקול דינרין. שלא לשקול אלא החצי ישל המטבע היוצא ואינו אלא דינר אחד והיא רובע הסלע אבל לא קיבלו מהם שלהוסיף על מחצית השקל של תורה רשאי אבל לא לפחות ממנו כדקאמר בגמרא וא''כ אף להשקלים לא היו להן קצבה:
אמר ר''ש אעפ''כ יד כולם שוה. כלומר דאכתי לא דמו שקלים לחטאת שהרי בשקלים לעולם יד כולן שוה בהן שכשהיו שוקלין דרכונות היו הכל שוקלין כן וכדכתיב העשיר לא ירבה וגו' וזה הכל לפי חצי המטבע היוצא באותו זמן וכן אח''כ אבל חטאת לעולם אינו שוה שזה מביא בסלע וכו' וכך היא המסקנא לטעמייהו דבית הלל כרבי שמעון:
מתני' מותר שקלים חולין. המכנס מעות ואמר הרי אלו לשקלי ומוצא אח''כ שהן יתירין מכדי שקלו המותר חולין כדתנן לעיל בהלכה ג' וכב''ה:
כָּתוּב אַךְ בְּכ֞וֹר אֲשֶׁ֨ר יְבֻכַּ֤ר לַֽיי בִּבְהֵמָ֔ה לֹֽא יַקְדִּ֥ישׁ אִ֖ישׁ אוֹתוֹ. כָּל שֶׁהוּא קוֹדֶשׁ אֵין קְדוּשָּׁה חָלָה עָלָיו. 9a כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה. מֵבִיא סֶלַע שֶׁלְחוּלִין וְאוֹמֵר. מָעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁינִי בְּכָל מָקוֹם שֶׁהֵן מְחוּלָלִין עַל סֶלַע זוֹ וְאוֹתָן נִתְפַּסִּין לְשֵׁם שֵׁינִי וְהַשְּׁאָר נַעֲשִׂין שְׁקָלִים.
Traduction
car il est écrit (Lv 27, 26): Mais le premier-né des animaux, qui en cette qualité appartient à l’Eternel, ne devra plus être consacré à personne; c’est-à-dire, ce qui est une fois consacré ne pourra plus être l’objet d’une autre consécration (45)B., Erakhin, 29a.. Comment fera-t-on pour rendre l’équivalence? On prend un sela de valeur profane et l’on dit: ''l’argent de seconde dîme, en quelque endroit qu’il se trouve, devra être racheté par cet argent, lequel sera désormais considéré (pris) comme seconde dîme; le reste (redevenu profane) représentera par contre le demi-sicle de contribution''.
Pnei Moshe non traduit
כתיב אך בכור וגו'. לפרושי להסיפא דמתני' קאי דלא מעל עד שקרבה הבהמה דילפינן מבכור דכתיב ביה לא יקדיש איש אותו לקדושה אחרת מכאן כל שהוא כבר קדש אין קדושה אחרת חלה עליו ולפיכך נמי בשוקל ממעות הקדש הרי הוא לשם הקדש הראשון ולא נשתנה ולא מעל עד שיעשה בו מעשה:
כיצד הוא עושה. אם שקל מדמי מעשר שני מביא סלע של חולין ואומר וכו' ואותן החולין נתפסין לשם קדושת מעשר שני וצריך לאכלו בירושלים:
והשאר נעשין שקלים. כלומר והשאר שהיו דמי מעשר שני נתחללו ויכול לעשות מהן שקלים שאם לא יעשה כן אינו יכול להביא חובתו מדמי מעשר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source